פאודה (עונה 1)

על התמה המרכזית ב"פאודה" והאופן המוצלח במיוחד שבו היא מחולחלת.

פאודה

באיחור מאוד לא אופנתי התחלתי לצפות בסדרה "פאודה" אחרי שפע המלצות שקיבלתי, ואכן מוצדקות הן המחמאות שהורעפו עליה. העלילה סוחפת, שלא לומר ממכרת, המשחק אותנטי, ולמי שיש (כמוני) חולשה לסדרות שמציגות לראווה יכולות ריגול ומודיעין (ע"ע The Americans), צפויה חוויה מענגת במיוחד.

ככל שהעונה מתקדמת העלילה הולכת וסוגרת, תרתי משמע, על הדמות הראשית, דורון. "זה חזק ממני", הוא מתוודה בפני אשתו רגע לפני שהוא נשאב חזרה אל שורות יחידת המסתערבים, שממנה פרש אל החיים האזרחיים זה מכבר. יותר מהכול הזכיר לי הדיבוק שלו, התשוקה העזה שלו לעבודתו, את דמות החבלן בסרט "מטען הכאב" (The Hurt Locker).

בסצנת הסיום המרטיטה של הסרט אותו חבלן מדבר אל התינוק שלו, אחרי שזה הגיב בהתלהבות לצעצוע של ליצן על קפיץ שמזנק מתוך קופסת פח. ככל שאתה מתבגר, הוא מסביר לו, רוב הדברים שנהגת לאהוב כבר לא נראים לך מיוחדים כל כך, ונותרים מעט מאוד דברים שאתה באמת אוהב, שבאמת מרגשים אותך. למעשה, בגיל מסוים לפעמים נותר רק דבר אחד כזה. הסצנה נחתכת, ואנחנו רואים אותו חוזר בחזרה אל חזית המלחמה בעיראק.

כשצופים בדיוקן של דמויות כמו דורון או אותו חבלן, קשה שלא להיזכר בתוגה באדם הזה שקם בבוקר נטול ברק בעיניים, ויוצא שפוף אל עוד יום במשרד האפרורי. האדם הזה שהוא לרוב – אתה.

תמונה: מתוך "פאודה"

פוסטים קשורים

זגורי אימפריה (עונה 1) למה "זגורי אימפריה", על אף פגמיה התסריטאיים, היא סדרה שמעלה באומץ על פני השטח עיסוק בנושאים מודחקים. בסוף סיימתי לצפות ב"זגורי אימפריה". התחושות שלי ביחס לסדרה ...
פולשת מה מיוחד כל כך ב"פולשת", נובלה בלשית מאת ארנה קזין. את "פולשת", ספרה החדש של ארנה קזין, קראתי בשקיקה במהלך טיסה ישירה מסן פרנסיסקו לתל-אביב, בין תנומה לתנומה וב...
סיפורה של שפחה (עונה 1) למה "סיפורה של שפחה" עדיפה בהרבה על "מראה שחורה", למה למרות זאת היא איננה סדרה מופתית, ואיזה סדרה דיסטופית הייתי רוצה שתופק. הסדרה "סיפורה של שפחה", יוד...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *