עולה לשמירה בחצות הליל. הבודקה של הש"ג שבה אני נמצא חשוכה, וזה לא מוצא חן בעיניי. אני מבקש להעלות בה אור, ומגשש אחרי מתג בקיר שיושיעני מן האפילה. מחפש מחפש, והופ, מוצא! לוחץ – לשווא, הבודקה נותרת חשוכה. בצירוף מקרים מוזר נשמעים באותה שנייה צופרי אזעקה רמים ברחבי הבסיס.
אני מקרב את מבטי אל הקיר, מאמץ את עיניי, ומאתר תווית צנועה מעל המתג: 'אזעקת פח"ע'. השעה אחת בלילה, ובסיס שלם, כמה מאות של אנשים, ניעור באחת משנתו: הבנות רצות לעבר הבונקר, הבנים לובשים אפודים ומכתפים נשקים. מישהו שהיה באותו הזמן ליד סגן מפקד הבסיס סיפר לי אחר כך איך ראה את הקמב"צית ניגשת אליו בנונשלנטיות וזורקת לעברו: "מה, הקפצת?" ואותו משיב לה, ברוגע: "לא… חשבתי שאת הקפצת", ואז את שניהם מביטים זה על זה באימה.
בימים שאחרי אני מתהלך ברחבי הבסיס דרוך, ממתין בכל רגע שמישהו מטעמו של מפקד הבסיס יטפח על כתפי, יושיט לי מעטפה עם כתב אישום, ויודיע לי ש-I've been served. אך זה לא קורה. לעומת זאת, יום למחרת בונים מעל המתג קובייה קשיחה ומעליה מכסה, קפיצי כמלכודת עכברים.
חודשים אחר כך הקידום שלי לסמל-תורן מבושש לבוא. אני שולח את המפקד שלי לברר מה נסגר, והתשובה שמגיעה היא, שמשום מה סבורים שם בקמב"ציה שאני לא מספיק אחראי. וכך אני ממשיך לטחון חודשים נוספים שמירות לילה בש"ג. בבודקה חשוכה.