מה מסע השידול הכי בזוי שאתם עברתם בחייכם?
לפני חודש חנכתי את הבלוג שלי, "זוטי דברים". העולם לא עצר את נשימתו, שמי לא יצא למרחוק, ולמעשה השינוי המרכזי שהתחולל בחיי מאז הוא שהפכתי להיות שתדלן מטעם עצמי, בשירות הבלוג. מעולם במהלך חיי לא עסקתי בשידול כפי שעסקתי בשידול במהלך החודש האחרון.
הניסיונות שלי לקושש עוד קוראים לבלוג הם אובססיביים, העניין הזה אינו מרפה ממני. בעצם, אין פועל מתאים יותר בשפה העברית מאשר "לקושש" לתיאור הפעולה הזו; אף יש ימים שאני מרגיש כבן כת האמיש היוצא לשדה ללקט אפונה, אפון-אפון. נדמה לי שאין מישהו ממקורביי שלא זכה לשמוע ממני בשבועות האחרונים קושיות כמו: איך אשיג חשיפה לבלוג? איך אגיע לקוראים חדשים? אילו עוד דרכים לקדם בלוג ישנן שעדיין לא ניסיתי?
אף אחד לא מתחיל ישר מנקודת הצלחה, יש כברת דרך לעבור ועבודה קשה לעשות. כל זה ברור לי. אלא שלא העליתי על דעתי שגם התבזות תהיה כרוכה בתהליך. כך למשל, שיגרתי לפני שבוע מייל שידול בתפוצה רחבה, הוא נשלח פחות או יותר לכל מי שהתכתבתי אתו בשנים האחרונות. את רשימת המכותבים הסתרתי כמובן תחת שדה ה-Bcc. לפרוטוקול אומר שזה נעשה על מנת לשוות למייל מראה נקי יותר ולשמור על פרטיותם של הנמענים. שלא לייחוס, אתוודה שנהגתי כך בעיקר כדי שהמכותבים לא ידעו למי בדיוק עוד שלחתי את המייל המביך, ועל כן לא יוכלו לחבור וללעוג לי יחדיו. "ראיתי שגם לך הוא שלח! איזה פתטי?", "יאללה כבר, שיניח לנו עם הבלוג הזה שלו", כתבתי בראשי את תמלילי השיחות מיד לאחר שלחצתי על מקש ה-Send.
למען האמת, זו לא פעם ראשונה שאני עוסק בשידול. זה התחיל לפני כשנה וחצי, כשניסיתי לקדם טורים שכתבתי ל"אלכסון", כך שאפשר לומר שמלאכת השידול לא לגמרי זרה לי. ובכל זאת, היא אף פעם לא טרדה את מנוחתי כמו שהיא טורדת אותה כיום, כשאין לי פלטפורמה של מגזין להסתמך עליה. מי שמכיר אותי, יודע עד כמה החיזור על פתחי אחרים, המעמד הזה שבו אני מבקש טובה ממישהו – שיעשה Share לפוסט בפייסבוק, שישלח קישור לבלוג לכמה חברים או בני משפחה וכיו"ב – נמצא הרחק מחוץ לאזור הנוחות שלי. אבל מה אעשה, איך עוד אני אמור לקדם את הבלוג?
זה לא שאני חושב שהבלוג שלי צריך למצוא חן בעיני כולם, בחיי שלא, אבל אני כן מאמין שיש בעולם עוד מספיק אנשים שמדברים אותה שפה כמוני, ולא אנוח עד שאאתר אותם. כן, אתם גם יכולים לעזור. (ראיתם מה עשיתי שם? זה נקרא שידול.)